כבר שנתיים עומד בחניה שלי טרקטורון אדום, תזכורת למתנת יום הולדת שקיבלתי. בזמן הזה הוא גם שימש זרקור בכל בוקר, כשיצאתי מהבית, לכך שיש חיים מעבר לעבודה. ואכן, השימוש בו היה מועט ביותר. פה טיול עם השכנים, שם סיבוב בשדות אבל לא לזה התכוונו כנראה כשקנו לי טרקטורון. עד השבוע שבו הוזמנתי על ידי חבורת גברים לטיול טרקטורונים ואופנועים באזור צאלים עם לינה בשטח.
קטן עלי.
מתי נפגשים? אני שואל. "בשבע בבוקר יציאה" אומרים לי המארגנים. הסתכלתי על הטרקטורון והוא עלי ושנינו הבנו שזה עכשיו או לעולם לא. הרי בשביל זה קנו לי אותו.
למחרת בחמש בבוקר קמתי (הייתם מאמינים שאני קם בשעה הזאת ). מוטי השכן שלי שמיומן בכל סוג של טיול שלח לי רשימת ציוד (חצי אין לי כמובן). בין היתר אמר שיהיה קר אבל לא הבנתי עד כמה קר הולך להיות. מזל שמוטי דאג לי לחרמונית אחרת הייתי חוזר קפוא.
יצאנו לדרך רכובים על ג'יפים, טרקטורונים ואופנועים על עגלות עם חבורת גברים שאת חלקם לא הכרתי ובינהם, מח"ט, טייסים, מנכל"ים, הייטקיסטים ואני – שף אחד.
הגענו לחוות נעמ"א של דן דן (מומלץ לבוא לבקר עם הילדים בימי שישי), פרקנו את הטרקטורונים והאופנועים ויצאנו לדרך. המסע התחיל כשהמח"ט בדימוס ושאר המבוגרים האחראים מנהלים את הניווט (אם הייתי מתערב, מקסימום היינו מגיעים למסעדה הקרובה).
עברנו דרך הנחלים המקסימים בנגב וחלפנו על פני שמורות טבע, בין היחידות שעוד נשארו בארץ. עצירה ראשונה הייתה לקפה על הר מלא בצמחים ירוקים, קיבלנו בריף קצר על המשך הדרך ושוב המשכנו. זה מדהים שכשאתה גר קרוב לנופים, היופי הזה נראה לך טרוויאלי. רק עכשיו אני מעריך את האזור ואת יופיו.
עצירה נוספת הייתה לארוחת צהריים משודרגת שכלל פרשוטו, נקניקים, גבינות ולחמים. כמובן שהכל נעלם בשניות. המשכנו לקיבוץ צאלים ואחרי 105 קמ"ש על הטרקטורון קיבלנו מפתחות לחדרים מהאורחן של הקיבוץ. שמנו את התיקים וישר לחמאם להתחמם ולהתנקות מהאבק והזיעה. מקלחת טובה להתרעננות והתחלנו להתארגן לארוחת ערב.
סוף סוף הגיע חלקי לתרום לטיול, לפחות כך חשבתי. הרי אני השף, נחתוך איזה סלט מעניין, נעשה איזה מרינדה לבשר שנזרק על האש. ואז הודיעו לי חבורת השכנים שלי שהם קיבלו אזהרת מסע מפורשת מנשותיהם ששמעו שהצטרף השף לטיול, שאם הוא מבשל וזה יעלה את רמת ההנאה מטיול גברים לטיול גורמה, הן תעמודנה על זכותן לצאת בפעם הבאה לטיול ולכן הוזהרתי - אתה לא מתקרב למנגל.
לא התעקשתי והסתכלתי על עבודת הצוות המתנהלת ללא הרבה מילים בין גברים (זה מה שהנשים שלנו לא מצליחות להבין, איך אפשר להוציא אוכל או בכלל לחיות בלי לדבר). יין נשפך חופשי ומהר מאוד כל הגיבורים הלכו לישון.
אחרי כמה שעות של שינה, קמנו לעוד יום של רכיבה. התחלנו את הנסיעה דרך הדיונות של הנגב, נכנסנו לנחל הבשור לאורך כל הנחל עד באר שבע ומשם לעצירה ראשונה אחרי כ-80 קילומטרים. הוצאנו את הסטייקים, קבב וכל טוב שנשאר מאתמול, הדלקנו מדורה ויאללה לאכול. בסיום הארוחה עוד חגגנו יום הולדת לאחד החבר'ה עם עוגה ונרות.
משם נסענו עוד 30 קילומטרים באזור אופקים ונעמדנו מול נחל. אני, הראשון, ניסיתי לעבור וברור שנתקעתי, אחרי משימת חילוץ מהמים, עברו השאר עם שני גלגלים באוויר וחצו את הנחל בקלילות.
החוויה הזאת הייתה מהנה ומשחררת. לא פעם סיפרתי שאני באופיי זאב בודד והטיול הזה חשף בפני את ההנאה שלי בלהשתייך לקבוצה. לעיתים כיף לעצור את העולם והיום יום. חזרתי עייף ומרוצה ואני כבר מחכה לפעם הבאה.
ועד אז, הבאתי לכם הפעם מתכון לאנטיפסטי שאפשר לקחת לפיקניק, להגיש בארוחה או לארוז לטיול. תהנו!
זה הזמן להוציא את כל הירקות שאתם אוהבים מהמקרר. אתם כמובן לא חייבים להשתמש בכל הירקות שכאן ברשימה אלא לבחור מה שאתם רוצים.
מצרכים:
דלעת קלופה
עגבניות שרי
בטטה, קלופה
קולורבי
כרובית
חציל
פטריות
קישואים
פלפל אדום
תיבול:
שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי
מלח גס
3-4 שיני שום, כתוש
עלי בזיליקום
עלי טימין
פלפל שחור גרוס
אופן הכנה:
• מחממים תנור ל-170 מעלות.
• חותכים את הירקות לגודל הרצוי - ניתן לחתוך לרצועות או לקוביות גדולות.
• מעבירים את הירקות לקערה גדולה, מתבלים בשמן זית, בזיליקום קצוץ, מלח גס, שום, פלפל וטימין.
• מכניסים לתנור שחומם מראש ל-170 מעלות ואופים כ-20 דקות עד שהירקות אפויים.
• מוציאים מהתנור, מזלפים מעט חומץ בלסמי ומגישים.
• ניתן להגיש עם טחינה, פסטו או כל מטבל אחר שאוהבים.
• ניתן לאחסן במקרר למספר ימים ולארוז לטיול.
צילומים: tיתי פרייברגר, עמרי מירון uגיורא שקד