את הרומן הארוך והמיוחד שלי עם אוכל התחלתי בגיל שבו רוב הילדות בילו את זמנן בסירוק בובות עם חצאית ורודה ושיער בלונדיני. איפשהו בגיל 7, הגיע אלינו הביתה הספר ילדים מבשלים, של האחת והיחידה – רות סירקיס, ולמרות שנעדרו ממנו תמונות מפתות של מנות מפונפנות הוא הצליח לככב ולקבל מקום של כבוד בבית, לצד התנ"ך של אותם הימים – מהמטבח באהבה.
כבר כתבתי לא פעם כמה אוכל הוא לא רק אוכל, כמה הריחות והטעמים שלו יוצרים חוויה שקשה לשכוח, מזכירים רגעים וסיטואציות.
בשבילי, מעבר לכל הזכרונות, היה לאוכל תפקיד חשוב ומיוחד, הוא הגיע בתקופה שבה לא ממש אהבתי את בית הספר, בעיקר לא את החלק שבו צריך לשקוד על הספרים ולפתח סבלנות בכיתה. הייתי ילדה שקטה עם אש בוערת בפנים שלעיתים ממש רחוקות יצאה החוצה. הבישול והאפייה היו הדרך שלי להתבטא, לקצור מחמאות, לכפר על העדר סבלנות בתחומים אחרים.
זאת כמובן חכמה בדיעבד, רק היום, שנים אחר כך, אני מבינה כמה הרגעים ההם, שהעוגה הבחושה עם הסוכריות חיכתה להורים שלי על השולחן וקצרה מלא מחמאות, היו קרש הצלה.
וכן, אין לי ספק שהכר הפורה שגדלתי עליו – סבא שעבד באטליז, סבתא שלא הפסיקה לבשל אוכל הונגרי וסבא וסבתא שלימדו אותי להכין את הלביבות הכי טעימות בעולם, השפיע גם הוא.
לפני כמה שבועות החלטנו להתאגד כמה חברים, שכל אחד מאיתנו, בדרכו שלו, מחובר למטבח, כדי להכין מתכון שמחבר את כולנו ביחד (לינקים לכל המתכונים תמצאו למטה). אחרי שהעלנו כמה רעיונות לנושא הראשון בשיתוף הפעולה הזה, הוחלט, כמעט ברוב קולות, ליצור מתכון שהוא סוג של אינטרפרטציה למתכון הראשון ממנו התחיל הכל. זה שבזכותו המשכנו אחר כך להכנס שוב ושוב למטבח.
מאז שנבחר הנושא חשבתי לא מעט מה להכין. מה היה המתכון הראשון שניסיתי לבד, זה שהצליח לשאוב אותי פנימה. שיחה קצרה עם אמא, ועיון מחודש בספר ילדים מבשלים, הזכירו לי בשנייה את הקערה הגדולה והידיים הקטנות שערבבו פתי בר עם קקאו ומרגרינה. הקסם שנוצר דקה אחר כך, כשכדורי השוקולד כוסו בשמיכת פתיתים לבנה, היה הרגע שידעתי שמצאתי מפלט.
המפלט הזה מלווה אותי עד היום, וכמו כל סיפור התאהבות, יש בו לא מעט יחסי אהבה שנאה, ריחוק וקרבה. אני יודעת היום שלמרות שהתאהבתי בריחות הם כבר סימנו אותי קודם, שלא באמת הייתה לי ברירה בשידוך הזה, שכל הדרכים הובילו לשם, ואין שמחה ממני שזה קרה.
אז ברוח הנוסטלגיה נכנסתי השבוע למטבח והכנתי את המתכון הראשון ממנו הכל התחיל – כדורי שוקולד. המתכון מבוסס על זה של רות סירקיס, שאני מבטיחה לספר על המפגש הראשון איתה, שקרה ממש לא מזמן, בקרוב.
ובכל זאת, כמה דברים שהשתנו מהמתכון המקורי – את המרגרינה החלפתי בשוקולד מומס, שמתפקד גם כנותן טעם אבל בעיקר כמייצב שמאגד הכל ביחד, ובמקום פתי בר רגיל השתמשתי בפתי בר שוקולד שמחזק את הטעמים השוקולדים של הקינוח האלמותי הזה. גם כמות הסוכר והקקאו הופחתו, בעיקר כי השוקולד המומס עושה את העבודה של שניהם.
וכן, כמו שאתם רואים, החלטתי לעצב את התערובת שנוצרה לצורת גליל. גם כי פעם זה מה שהייתי עושה כדי לקצר תהליכים, וגם כי יש משהו מרגיע כשנותנים ביס בפרוסות הקפואות ומגלים שהמרקם הקשה שנוצר בהקפאה מתרכך בפה בשנייה והופך לנחמה של ממש.
ודבר אחרון ולא פחות חשוב – כדי שהקוקוס (או הסוכריות) ידבקו לגליל כמו שצריך, כיסיתי אותו בשכבה עדינה של שוקולד מומס שגם מדביק את התוספות וגם יוצר שכבה עדינה ופציחה של שוקולד מסביב. הכי עונג!
נקניק שוקולד שוקולד שוקולד
מצרכים ל-2 גלילים:
שרוול פתי בר, שוקולד או רגיל
6 כפות סוכר (אפשר להפחית לחצי, בעיקר אם משתמשים בשוקולד חלב במקום מריר)
3 כפות קקאו איכותי
8 כפות חלב
כפית תמצית וניל איכותית
150 גרם שוקולד מריר (או חלב לילדים)
לציפוי:
120 גרם שוקולד מריר (או חלב לילדים)
כף שמן צמחי
קוקוס
סוכריות צבעוניות
- כדי להמיר את המתכון לטבעוני/פרווה, מחליפים את החלב בחלב קוקוס או שקדים.
אופן הכנה:
- מכניסים את הפתי בר לשקית כפולה (2 שקיות אחת בתוך השנייה) ומכים בעוגיות עם קופסת שימורים, מערוך או פטיש של שניצלים. חשוב שישארו לכם שברי פתי בר גסים יחסית ולא אבקה כי המרקם שלהם מאוד מוסיף. מעבירים לקערה גדולה.
- מוסיפים קקאו, סוכר, וניל וחלב ומערבבים מעט.
- ממיסים את השוקולד, בפולסים של 30 שניות, במיקרוגל או על בן מארי ומוסיפים לתערובת. מערבבים היטב.
- מחלקים את התערובת לחצי ומעבירים חצי כמות ליריעת אלומיניום – שמים פס ממנה באמצע. מגלגלים ומהדקים היטב את גליל השוקולד כך שלא ישארו רווחים בפנים. חוזרים על הפעולה עם הכמות השנייה שנותרה ומעבירים למקפיא לשעה לפני הציפוי. אפשר כמובן להשאיר את זה במקפיא גם כמה ימים העיקר שהגליל יהיה קפוא לפני הציפוי.
- ממיסים את השוקולד במיקרו, בפולסים של 30 שניות, עד שהשוקולד חלק ומבריק. מוסיפים כף שמן ומערבבים היטב.
- מברישים את הגליל הקפוא בשוקולד המומס, כל פעם פס אחד, ומפזרים מעל קוקוס או סוכריות. חשוב להבריש כל פעם חלק קטן כי השוקולד המומס שבא במגע עם הגליל הקפוא מתקשה ממש מהר ואז הקוקוס לא ידבק לכם.
- עוטפים שוב ברדיד אלומיניום ושומרים במקפיא.
הערות חשובות:
- לא חייבים לצפות את הגליל בשוקולד מומס אבל הציפוי גם מאפשר הדבקה טובה יותר של התוספות וגם מוסיף מרקם מתפצפץ וטעם שוקולדי עשיר.
- אפשר להכין מהתערובת כדורי שוקולד רגילים במקום גליל ארוך.
- רוצים לגוון? ניתן להכניס לתערובת אגוזים קצוצים, צימוקים, אוכמניות מיובשות או כל תוספת שאוהבים. פקאנים אגב ישתלבו כאן מושלם.
- לגרסה טבעונית ממירים את החלב בחלב קוקוס ומשתמשים בשוקולד מריר.
ורגע לפני שאתם רצים להכין את העונג הנוסטלגי הזה, אני מזמינה אתכם להכנס לכל המתכונים בשיתוף הפעולה המרגש והמיוחד הזה שנולד ביחד עם חברים מוכשרים.
- יש ללחוץ על שם המתכון.
פטיפורים - אינס שילת ינאי |
עוף בתפוזים - לייזה פאנלים |
עוגת שוקולד וחלבה - רויטל אמיר |
עוגת שיש זברה - פז אלסטר |
לחם שום - עמרי פולק |
סופלה גבינות - גורמיאו |
אגרול עם רוטב חמוץ מתוק - אורן נדלר |
טירמיסו שוקולד ובננה - נטלי לוין |
עוגת גבינה קרה עם קיווי - יהודית אביב |
סלט וולדורף - רותם ליברזון |
נקניק שוקולד - רחלי קרוט |
סמיפרדו שוקולד - רות אופק |
סופגניית הפתעה - שירה נוסבוים |
מרק אפונה - מיכל מעוז נחום |
מאפה פירוג - אולגה טוכשר |
טורטיות במילוי בננה, חמאת בוטנים ומרשמלו - אפרת מוסקוביץ |
אוסובוקו אלה מילנזה - רומי נדלר.
