אני מאמינה שחוץ מאריק איינשטיין שאוהב להיות בבית, כל האנשים אוהבים לטייל. פשוט לצאת החוצה מדי פעם, בתדירות שהחיים מאפשרים, ולגלות מקומות חדשים. אם זה בארץ במרחק נסיעה קצרה ואם בחו״ל, רחוק ככל האפשר. כדור הארץ שלנו עצום בגודלו ומדהים ביופיו - כל כך הרבה מקומות יפים שחובה לראות וכל כך מעט שנים לחיות, שזה פשוט לא פייר. וכמובן לא נשכח שמצד אחד צריך לעבוד קשה כדי להרשות לעצמנו את כל הטיולים האלה, ומצד שני צריך לדעת לקחת פסק זמן מהעבודה והשגרה וליהנות מהעולם המופלא שמחכה לנו שם בחוץ.

לו רק יכולתי, הייתי מבלה את כל חיי בטיול אחד ארוך, פשוט עוברת ממקום למקום, לומדת שפות חדשות, מכירה תרבויות זרות, לומדת להכין מאכלים מקומיים וכמובן מצלמת טבע ואנשים. כמו ציפור נודדת הייתי נעה אחרי השמש, מקפידה להישאר תמיד בקיץ. לכמיהה הזו כנראה אחראי גן היהודי הנודד. באופן פרדוקסלי, אותו הגן בדיוק גורם לי לרצות מקום קבוע משלי, מכריח להשריש שורשים ומחזיר אותי הביתה פעם אחר פעם, עם טעם נפלא של עוד.

אחת המשימות הקשות ביותר עבורי היא לבחור יעד לטיול. אני פשוט רוצה להספיק לראות במו עיניי את כל העולם! אז התכנית היא כזאת, את אירופה אני שומרת לפנסיה; טיול בארה״ב מחוף לחוף אעשה יחד עם הילדים; אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד יצטרכו להסתדר בלעדיי עוד זמן מה; דרום אמריקה היא חלום וותיק, ואני מחכה בכיליון עיניים למשבר גיל 40 שישמש תירוץ נהדר להתפטר מהעבודה ולצאת לחופשה ארוכה בספרדית. היום אני מתרכזת באסיה. היבשת הזו לא מאפשרת לכם להתנדנד באמצע - רוב האנשים מתחברים אליה לגמרי וחלקם לא סובלים אותה. אני, כמו שאתם מנחשים, יושבת ראש של מועדון המעריצים. תאילנד, נפאל, טיבט, הודו, סין, ווייטנאם - ארצות קסומות ואקזוטיות שמרתקות וממגנטות אותי. מאוד שונות ויחד עם זאת כל כך קרובות לליבי ולתפיסת עולמי. החיבור שלי למקומות האלה הוא כמעט ברמה של דנ״א, מעין זיכרון הגלגולים הקודמים, תחושת שייכות עמוקה. מיותר לציין שאני מתה על המטבח האסיאתי. אני סוגדת לטעמיו, ניחוחותיו ולשילובי התבלינים שהופכים כל מאכל פשוט למעדן משכר חושים.

למזלנו, היום לא צריך לנסוע רחוק על מנת לטעום את אסיה תרתי משמע. המון מסעדות מתמחות במטבח אסיאתי, חלקן אותנטיות מאוד. אבל אני בעד לשחזר את הטעמים האהובים האלה בבית. המרק שאני מציעה לכם הוא דוגמה מצוינת - קל ומהיר להכנה, מחמם ומשביע בזכות המרקם הסמיך. הוא משלב את הטעמים המוכרים לחיך שלנו עם אלו המגיעים מרחוק, מהמקומות בהם השמש זורחת. למרות שהוא נראה ומרגיש יותר כמו השמש השוקעת: כתום, חמים ופשוט יפהפה. טעימה קטנה מאסיה אהובתי.

מצרכים:
2 בטטות גדולות
3 גזרים בינוניים
תפוח אדמה גדול
בצל בינוני
2 שיני שום
2 כפות שמן לטיגון
1/2 כפית סוכר חום
1/2 כפית ג'ינג'ר, מגורר או כפית שטוחה אבקת ג'ינג'ר
1/2 כפית פפריקה מתוקה
1/2 כפית כורכום
כליטר מים או ציר עוף / ירקות (עד לכיסוי הירקות)
2 כפות סויה
כוס חלב קוקוס
מלח בהתאם לצורך ולפי הטעם

אופן הכנה:
• מקלפים את כל הירקות. חותכים בצל לקוביות בינוניות, קוצצים שום ואת שאר הירקות חותכים לחתיכות גסות.
• בסיר גדול מטגנים בצל ושום עד שקיפות, מתבלים בסוכר, ג'ינג'ר, פפריקה וכורכום ומערבבים.
• מוסיפים לסיר את שאר הירקות ומערבבים.
• יוצקים נוזלים: מים או ציר, שיכסו את הירקות, מערבבים היטב ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים כחצי שעה או עד שהירקות מתרככים.
• מעבירים את תכולת הסיר למעבד מזון (אם צריך בשתי נגלות) וטוחנים עד שמתקבלת תערובת אחידה וסמיכה. את הנוזלים מוסיפים בהדרגה עד לקבלת מרקם רצוי.
• מוסיפים חלב קוקוס וסויה, מערבבים, טועמים ומתקנים את התיבול במידת הצורך.
• מגישים עם קצח או גרעיני דלעת.

הערות:
• אפשר להחליף גזר או בטטה ב-500 גרם דלעת. בנוסף, אפשר פשוט להוסיף דלעת לקבלת צבע כתום בחזקת שלוש.
• מומלץ להשתמש בג'ינג'ר טרי מגורר ולא באבקה. הטעם יהיה יותר עשיר.
• אם אין לכם מעבד מזון, ניתן להשלים שלב מספר 5 באמצעות בלנדר מוט או אפילו ממעך ידני.
• ממליחים את המרק, אם בכלל, רק לקראת הסוף כי הסויה מאוד מלוחה.
• בעיקרון אפשר להחליף חלב קוקוס בשמנת לבישול, אבל הטעם יהיה פחות "אסיאתי".
• את המתכון המצולם עם הסברים צעד צעד אפשר לראות אצלי בבלוג.

בטורים הקודמים:
מתכון לעוגיות ג'ינג'ר
מתכון לעוף עם פירות יבשים

>> לעוד מתכונים מעולים הכנסו לבלוג של אולגה טוכשר – המרכיב הסודי