לגדול בבית הונגרי זה אחד הדברים המענגים והטעימים שיש. מעבר לעובדה שמדובר במטבח שחרט על סינרו את הקינוחים הקלאסים כמו ז'רבו ופלצ'ינטה (האחות של

[caption id="attachment_11301" align="alignleft" width="259"] מטגנים, מתבלים ומבשלים. צילום: רחלי קרוט[/caption]

הבלינצ'ס), המטבח הזה גם שם במרכז הבמה את הפפריקה, הפיקנטיות ושילוב הטעמים הנועז.

כשהייתי קטנה, איפשהו בגיל 6, כל מה שלימדו אותי בבית ההונגרי של סבתא זה איך לאכול יפה ומנומס. איך לשמור את האוכל במרכז הצלחת, למה צריך לשבת קרוב לשולחן ואין לוגמים מרק בלי לעשות רעש. אז, הרבה לפני שפיתחתי את העקשנות והמרדנות, הייתי יושבת גבוה על כרית שהונחה על הכסא ולוגמת בעדינות ובאיטיות את מרק הירקות של סבתא, זה שקיבל לתוכו בכל פעם תוספת פחמימתית אחרת. פעם היו אלה גלושקה (נטיפי בצק) ופעם גריז גלושקה (כופתאות סולת) שבושלו ביחד עם המרק ובדרך הפכו אותו לסמיך בגלל גרגירי הסולת שברחו מהכופתאות ושחו במרק.

הרגעים האלה, הטעם המנחם והביתי והרצון לחנך ולהתוות דרך נותרו אצלי בלב גם שנים אחרי. אז נכון, את המרק שלי אני כבר לא אוכלת באיטיות, בכל זאת הסבלנות קטנה והרעב גדול, אבל הטעם והזכרונות נותרו כפי שהיו.

ריח של חורף
בחג האחרון, סבתא הגיעה אלינו עם קערה מלאה בכופתאות סולת שנראו כמו ענני נוצה. בשנייה אחת חזרו מראות הילדות והטעם הכל כך מענג הזה. כששאלתי אותה איך מכינים ידעתי שלא אקבל מתכון מדויק אבל לזה לא ציפיתי "טורפים ביצים בקערה, מוסיפים סולת כמה שתופס, קצת שמן ומערבבים". אה! הגיוני באמת. סולת כמה שתופס זה יופי של כמות.

מכיוון שידעתי שיותר מדויק מזה לא אקבל, החלטתי לנסות לבד. שמתי את הביצים בקערה, הוספתי קצת סולת ושמן ובישלתי. מה אומר ומה אגיד, עם הכופתאות שיצאו יכולתי לבנות בניין או לפחות לסלול כביש. אז ניסיתי שוב, ושוב, ושוב. בסוף, אחרי עוד ניסיון ועוד טיפ קטן מסבתא, מצאתי את הנוסחה.

הערות, הארות ושאר חיות בית:
• מומלץ לבשל את הכופתאות כמה דקות עם המרק (ואפילו להשאיר אותן בתוך המרק כשאתם מאחסנים במקרר). נכון, חלק מהסולת יתפרק מעט ויסתובב בתוך המרק, אבל זה בדיוק כל הכיף.
• אם יש לכם מתכון מעולה למרק ירקות או עוף אתם כמובן מוזמנים להכין אותו כפי שאתם יודעים ורק להוסיף לו את הכופתאות. הן טעימות בכל מרק.

מצרכים:
2 כפות שמן זית
בצל
שורש פטרוזליה
3-4 ענפי סלרי
כף גרגירי כוסברה
3 גזרים
כרובית, מפורקת לפרחים גדולים
צרור שמיר
צרור פטרוזיליה
1 דלורית (או דלעת)
מלח גס ופלפל שחור

לכופתאות סולת (גריז גלושקה):
3 ביצים
כף שמן
9 כפות סולת

אופן הכנה:
• קולפים את הבצל, הגזר ושורש הפטרוזיליה. חותכים את הבצל והדלורית ל-2 חצאים (מנקים מגרעינים אך משאירים את הקליפה של הדלורית).
• בסיר רחב וגבוה מטגנים את גרגירי הכוסברה ביחד עם הבצל ושורש הפטרוזיליה במשך 5 דקות.
• מוסיפים את הגזרים, פרחי הכרובית, הדלורית והסלרי (ענפים ועלים) ומטגנים תוך כדי ערבוב במשך 5-8 דקות נוספות.
• מוסיפים צרור שמיר ופטרוזיליה ומתבלים בפלפל שחור ומלח.
• מכסים את הירקות במים רותחים עד כפול מגובה הירקות. מבשלים במשך 40-50 דקות או עד שהירקות רכים לגמרי. מסננים את המרק מהירקות ועשבי התיבול ומחזירים את המרק הצלול לבישול נוסף למשך 20-30 דקות. טועמים ומתקנים תיבול. ניתן להוסיף עוד מים רותחים אם המרק מתובל מדי או לתבל בעוד מלח ופלפל במידה וחסר.
• בינתיים מכינים את כופתאות הסולת: מערבבים בקערה את הביצים ומוסיפים את הסולת והשמן. מכסים במגבת. מניחים לתערובת להתמצק בטמפרטורת החדר במשך 30 דקות. המרקם צריך להיות רך אך לא מימי. אם התערובת קשה מדי ניתן להוסיף קצת שמן או מים או להוסיף קצת סולת כדי להקשות אותה.
• בסיר רחב מרתיחים מים עם מעט מלח.
• טובלים כף בתוך המים הרותחים (כדי לחמם אותה) וממלאים חצי ממנה בתערובת הסולת. זורקים בעדינות לתוך הסיר עם המים הרותחים ומכינים כך את כל הכופתאות.
• מבשלים עד שהכופתאות צפות. מכבים את האש, מוסיפים לסיר 1/2 כוס מים קרים וממתינים 5 דקות.
• בעזרת כף מחוררת מוציאים את הכופתאות ומעבירים לתוך המרק הצלול שמתבשל.
• הצעת הגשה: חותכים את הגזר שסיננתם מהמרק לקוביות, מוסיפים למרק ביחד עם כמה עלי שמיר. ניתן להוסיף גם פרחי כרובית שהוצאו בשלבים הקודמים.

צילומים: רחלי קרוט

מחפשים עוד מתכונים מעולים? נסו את אלה:
כדורי קוקוס עם שוקולד לבן
סלט בורגול עם עדשים שחורות וכרוביות