שבועות שאני מתלוננת שקר, שמפזר חום מייבש ושרעמים וברקים זה מפחיד, אבל האמת היא, שאני מוכנה לסבול כל דבר כדי שהחורף ישאר לתמיד. החורף, והתפוזים.
בשנים האחרונות, אני ופירות הדר זה לגמרי סיפור אהבה. בעיקר מאז שגיליתי ש-5 דקות נסיעה מהבית יש מטע פירות מדהים שפותח את שעריו מהגשם הראשון ועד האחרון.
בכל שבת, ממש מוקדם בבוקר, אבא שלי מגיע לשם, ממלא שקיות בתפוזים, קלמנטינות, אשכוליות אדומות ואבוקדו ועובר דרכי כדי להוריד חלק מהשלל. למרות שהריטואל הזה חוזר על עצמו בכל שבוע, אני תמיד מתרגשת לראות מה יש בשקית. לפעמים צצים לימונים, לפעמים רימון מלא במיץ ולקראת אמצע החורף מגיעים גם תפוזי דם.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי שבוע שעבר החלטנו אני, גיל (מהבלוג מבשל ואוכל) ואולגה (מהבלוג המרכיב הסודי) להפגש לבוקר של אפייה. כשעלתה השאלה מה נכין, מיד ידעתי שהתפוזים חייבים לככב. כך קרה שבבוקר יום שישי מצאנו את עצמנו מול שקיות של פירות הדר, תבניות של ביצים ואריזות של קמח וסוכר שהפכו, שעות רבות אחרי זה, לשושני שמרים במילוי חמוציות ובזיגוג תפוזים (של גיל), לריבועי תפוזים ודובדבנים (של אולגה) ולעוגת תפוזים וריקוטה (שלי).
הזדמנות שנייה
המטבח, שעד לפני שעה היה עירום ושקט, הפך ברגע אחד לשוקק ועמוס. בזמן שאולגה סחטה תפוזים, גיל ערבל את הבצק ואני ניסיתי, לשווא, לנצור את הרגעים האלה במצלמה. בשלב כלשהו, אחרי לא מעט שעות במטבח (נסו אתם להתפיח בצק שמרים בקור הזה), הבנתי שאם אנחנו רוצים להספיק לתפוס את השמש לצילומים, כדאי שנמהר. אז חשבתי. לריבועי התפוזים של אולגה היו תכניות אחרות.
בזמן שתהינו מה לאכול לצהריים, הרינג המקסים והעקום שלי הבריח מתוכו את מלית התפוזים והותיר רק שכבה רכה של פירורי חמאה. באקט של חצי יאוש חצי רצון לפרוץ בצחוק, הודענו לאולגה חגיגית שזה בסדר, בטוח נשאר קצת מהקרם כדי שנוכל לחתוך ריבועים. לא בטוחה אם היא באמת האמינה לנו, אבל בשלב מסוים, כשלא הסתכלנו, היא הרימה את הרינג והבינה שעדיף לא להקשיב לנו. וטוב שכך.
במקום להזרק על הספה ביאוש מוחלט ולבכות על גורלם של הריבועים (מה שאני הייתי עושה), אולגה התעשתה והחליטה להכין אותם שוב. הפעם היא שינתה קצת את אופן ההכנה, החליפה את התבנית והעבירה הילוך מניוטרל לפול גז. וזה השתלם. במשך השעתיים שלאחר מכן חיפשנו אינספור תירוצים לעבור ליד התבנית ולישר פינות. שילוב החמיצות והמרקם הנימוח של קרם התפוזים עם הפריכות של הביסקוויטים והעסיסיות של הדובדבנים הולידו קינוח שהוא לא פחות ממושלם.
בין לבין, גיל הכין את שושני השמרים, שבדיעבד הסתבר שמדובר באחד מבצקי השמרים הטובים ביותר. וגם המילוי, שבהתחלה נשמע מעט מוזר, התברר כשילוב מנצח. ויעידו על כך ההורים שלי שקיבלו טעימה והתמוטטו מהטעם. שלא לדבר על המראה המפתה והמרשים של השושנים.
והייתה גם עוגה בחושה. רכה רכה, שמזכירה במרקם שלה את עוגות הסולת הרטובות של פעם. במקור, העוגה מוגשת ללא הסירופ, אבל בעיני היא משתדרגת פלאים עם התוספת התפוזית הזאת (מקור המתכון: Laura's Sweet).
לפני סיום
רגע אחרי שסידרנו את המטבח, ארזנו קינוחים וצחקנו על רגעים קטנים שתיבלו את היום הזה (והיו כאלה לא מעט), ניגשתי לסלון כדי להרים צנצנת מלאה בצ'ילי גרוס ששדרג לנו קודם את הפיצה. אני אחסוך מכם את מראה הפרצוף המופתע שלי, אבל בואו נגיד שבפעם הבאה אני אדאג לסגור הרבה יותר טוב את המכסה.
וכמובן, הנה גם 2 המתכונים של גיל ואולגה (תמונות שלהם תוכלו לראות באמצע הפוסט):
שושני שמרים במילוי חמוציות ובזיגוג תפוזים
ריבועי תפוזים עם דובדבנים חמוצים
הכנתם? יש לכם שאלות לגבי המתכון? כתבו למטה בתגובות או פרסמו את התמונות של הקינוחים שהכנתם בקבוצת הפייסבוק